יומן מסע של סופר סחים בהודו - פוסט מספר 3

שקיעה אחרונה בארמבול.

נהגי המוניות שובתים ואנחנו מהלכים בזהירות בין היוגיסטים והיוגיסטיות על החוף.

חוף הים הערבי נקי יחסית לסמטאות הכפר המטונפות בפסולת וגללים ושמהלכים בהן פרות וחזירים ובני אנוש משונים, כמונו.

ואומה הנערה החכמה והמקסימה מהכפר בקרנטקה שעזבה בגיל 14 את ביה"ס כי זה הרף העליון לילדות בכפר שבקרנטקה, ירדה אל החוף ומאז היא מוכרת ומציירת לעזור בפרנסת המשפחה שנשארה בכפר. אומה מדברת אנגלית ורוסית ועברית ויש לה חלומות גדולים: עוד שנתיים היא אומרת, תצבור מספיק כסף כדי לפתוח כאן עסק- סלון יופי שתיירות ותיירים יבואו אליה ולא היא תהלך אחריהם וביניהם בחוף. ויהיה לה עוד שנתיים גם בעל שההורים ישדכו לה. והוא בטוח יהיה אדם טוב וגם בר מזל כי היא -מסבירה בפשטות אומה- לא רק אשה כמו בכפר שיודעת רק לבשל ולטפל בילדים היא גם יודעת לנהל עסק ולהרוויח כסף.

ומחייכת חיוך מקסים.

והלב נצבט.